ארבע עונות חורף

*The Hebrew version followed by an English one.

זה היה סתיו ארוך וקסום. בלילה ירד גשם וביום זרחה השמש. כל העלים נשרו והסתיו המשיך להתמתח לשמחת כולם.

בסוף נובמבר הגיעה הקרה הראשונה ובין לילה איבדתי את כל גן הירק שלי. קפאו הירקות קפאו הפרחים... החורף הכניס רגל.

לא קוראים לזה ביירון, סנדי או קריסטינה, קוראים לזה חורף.

ברררר...קר.

כשרק הגענו לכאן הפחידו אותנו מהחורף. "זה קשוח וארוך" אמרו כל הזרים, "הימים קצרים, הגשם לא מפסיק והכל בוץ".... הישראלים, האיטלקים, הספרדים, הצרפתים...כולם ארזו את עצמם וברחו לשלושה חודשים למקסיקו או לאיזה מקום טרופי וחם.

לנו עדיין לא היה גרין קארד ונאלצנו להישאר.

המקומיים חשבו שחורף הוא דווקא ממש נחמד. זה הזמן השקט להכנס לבית, להרגע, לנח מהקיץ הפרוע, לעשות דברים שלא היה זמן בשבילם.

"אז מה אם קר" הם ניסו להרגיע אותנו "מדליקים אש ומתלבשים חם והכל בסידר. ובכלל הגשם טוב לעמק"

אז בעצם גיליתי שאני מתה על החורף.( שמתם לב שאני אוהבת את כל עונות השנה?)

באופן מסתורי הגוף מתרגל לקור ועם כל שנה שעוברת אני פחות ופחות רגישה. מה שפעם היה קור איימים עכשיו הוא לא ביג דיל. כן קר, נו אז מה?

חורף הוא זמן כינוס, הרפיה, התכרבלות. התכרמלות....

מרתון סדרות,

אש בוערת בקמין.

איזה אשה קדמונית יצאה ממני והיא מתעסקת עכשיו באש. בחיים עצמם.

אני אוספת זרדים, סוחבת גזעים, מחפשת אצטרובלים שהם חומר בערה נהדר. אני מדליקה את האש בבוקר ושומרת עליה כל היום, נושפת, הופכת, מוסיפה, סוגרת פותחת מעברי חמצן....

סירים של מרק מבעבעים על הגז וחמין של עדות שונות, ממולאים ותה רותח.

ראשי ההרים מכוסים בשלג והעמק הירוק נותן קונטרה של צבעים.

אבל.... אני חוששת מהפסקות חשמל💡🕯זה קשוח!

כשיש הפסקת חשמל אין מים. המים באים מהבאר והבאר עובדת על משאבת חשמל....

כשאני שומעת רוח משתוללת, גשם חזק, או שלג כבד, אני מתפללת לאלוהי החשמל שלא יפסיק.🙏❄️⚡️🌧

בחורף אנחנו יוצאים פחות מהעיירה כי הכביש מסוכן וקשה לנהיגה.

אף על פי שאנחנו מקבלים הודעות מסודרות מחברת החשמל, התושבים אוהבים לעלות לקבוצת הפייסבוק המקומית ולשאול זה את זה למי יש חשמל. "ברחוב הווארד אין " כותבת מישהי

"אהה אצלנו בפיירבנקס יש " עונה מישהו אחר.

"מישהו יצא הבוקר מהעיירה ויכול להגיד מה מצב הכביש?"

ככה זה כמו קיבוץ גדול...

כולם מקבלים אישור מתחנת כיבוי האש ושורפים ערמות של גזם ועצים שנפלו. "שריפות קטנות בכל מקום"...הגשם יורד והאש ממשיכה לבעור לאט לאט במשך כמה ימים, מכלה את הערמה עד שלא נותר ממנה כלום.

הכל חוזר לאדמה.

הכל חוזר חלילה.

פתאום מתחילים לצוץ נרקיסים. אבל בכמויות !!!! יש כמה סוגים של נרקיסים והם יפים וצהובים ונותנים תקוה שלא ירחק היום והאביב יגיע.

Four Seasons- Winter

It was a long, magical autumn. At night it rained, and during the day the sun shone. All the leaves fell, and autumn kept stretching on, to everyone’s delight.

At the end of November the first frost arrived, and overnight I lost my entire vegetable garden. The vegetables froze, the flowers froze… winter put a foot in the door.

They don’t call it Byron, Sandy, or Kristina. They call it winter.

Brrr… cold.

When we first arrived here, they scared us about winter. It’s harsh and long, all the strangers said. The days are short, the rain never stops, everything is mud… The Israelis, the Italians, the Spaniards, the French, everyone packed themselves up and fled for three months to Mexico or some warm, tropical place.

We didn’t yet have a green card and were forced to stay.

The locals thought winter was actually quite lovely. It’s the quiet time, to go indoors, calm down, rest from the wild summer, do things there was never time for.

“So what if it’s cold,” they tried to reassure us. “You light a fire, dress warmly, and everything’s fine. And besides, the rain is good for the valley.”

So I discovered that I actually love winter. (Have you noticed I love all the seasons?)

Mysteriously, the body gets used to the cold, and with each passing year I’m less and less sensitive. What once was terrifying cold is now no big deal. Yes, it’s cold, so what?

Winter is a time of gathering in, relaxation, curling up.

Binge-watching series,

a fire burning in the fireplace.

Some ancient woman has emerged from me, and now she’s busy with fire, with life itself.

I gather twigs, haul logs, look for pinecones, which are excellent kindling. I light the fire in the morning and keep it going all day, blowing, turning, adding, closing and opening air vents.

Pots of soup bubble on the stove, food from different traditions, stuffed vegetables, and boiling hot tea.

The mountain peaks are covered in snow, and the green valley provides a contrasting wash of color.

But… I’m concerned of power outages. It’s tough.

When there’s no electricity, there’s no water. The water comes from the well, and the well runs on an electric pump.

When I hear wild wind, heavy rain, or deep snow, I pray to the god of electricity that it won’t go out.

In winter we leave town less, because the road is dangerous and hard to drive.

Even though we get orderly notifications from the power company, residents like to go on the local Facebook group and ask one another who has electricity.

“Howard Street doesn’t,” someone writes.

“Oh, we do on Fairbanks,” someone else replies.

“Did anyone leave town this morning and can say what the road is like?”

It’s like one big kibbutz.

Everyone gets approval from the fire station and burns piles of brush and fallen trees, “little fires everywhere.” The rain falls, and the fire keeps burning slowly for several days, consuming the pile until nothing remains.

Everything returns to the earth.

Everything comes full circle.

And then, suddenly, daffodils begin to appear, by the masses. There are several kinds, and they’re beautiful and yellow, offering hope that spring is not far away.