תפתחו בית קפה קטן
- carmel's point of view
- 4 באוק׳
- זמן קריאה 5 דקות
עודכן: 5 באוק׳
***The Hebrew version followed by an English one.
למה שלא תפתחו בית קפה קטן? רק 4-5 שולחנות....
או אולי מאפיה? אין פה שום דבר כזה. אין לכם מתחרים.
איך מתאים לכם מסעדת בוטיק. אתם יכולים אפילו אצלכם בחצר היפיפיה, על הדק מאחורה בין העצים. 12 סועדים בלבד. קטן עליכם....
מהגינה אל השולחן . ביצים מהלול, ירקות מהגינה, פירות מהבוסתן , דבש מהכוורת. לחם טרי וכל המעדנים בסגנון ים תיכוני וכמובן קינוחים.
תמיד זה מפתה.
כן זה בטוח ילך לנו. אנחנו באמת טובים במטבח, אנחנו גם צוות עבודה מעולה ביחד. למי שלא יודע כבר חמש שנים, כל יום שישי, יש לנו דוכן בשוק האיכרים המקומי, עם מאפים ועוגות, סנדביצים וחומוס.
אולי...? עוברת מחשבה בראשי אולי נפתח מקום קטן משלנו...
אז זהו, תמיד כשמתחילים לעשות את החשבון מבינים שלא לא ולא.
כל מי שרואה בדמיונו את בית הקפה המקסים שלנו רק 5 שולחנות , אוכל טרי וצבעוני, פה ושם הופעות מוסיקה קטנות, פרחים ונרות, אוירה פסטורלית .
כל מי שרואה את זה בדמיונו לא רואה את כל מה שצריך כדי שזה יתקיים.
שכירות, ביטוח, ניקיון, צוות, השכמה, מלאי, בלאי, קניות, ספקים ,מחוייבות, התמדה,שחיקה, מיסים.....
לא לא ולא.
היינו שם.
קשה לנו ישראלים, יזמים בנשמה, שרגילים לטרוף את העולם, לנצל הזדמנויות, להתמודד עם כל קושי, יודעים לחשוב מחוץ לקופסה, נועזים, מסתכנים ,תחרותיים, יש לנו את זה כבברית מחדל. זה אצלנו בDNA. איך אפשר לראות הזדמנות פז ולא לקחת אותה?
בראש צלול לא לקחת אותה. בלב שלם לא לקחת אותה.
הרי שם, בחיינו הקודמים, לזה כמהנו. על זה חלמנו.
ולזה באורח פלא הגענו.
לקח לנו המון זמן להתרגל לזה. להבין שזה ממש, אבל ממש בסידר לא לרצות בית קפה קטן אפילו שזה קטן עלינו.
להצליח להגיד לא .
לחייך.
לנשום.
להרגיש טוב עם זה.
לא.
זה באמת רעיון מקסים אבל,
לא תודה.
יש שרוצים ולא יכולים, אנחנו יכולים ולא רוצים.
הגענו למקום עם קצב אחר, עם חשיבה אחרת, עם קודים שונים. האם אני יכולה ללמוד מזה משהו ולא לנהוג כמו שאני רגילה. האם יש פה משהו שאני מפספסת אם אני דוהרת קדימה כמו תמיד. אולי אני לא פראיירית אם אני בוחרת אחרת. אולי אני מרוויחה משהו שלא הרשתי לעצמי אף פעם, או שאולי אפילו לא העלתי בדעתי שהוא קיים...???
פגשנו פה רעיון חדש - חופש.
חופש זה לא חופשה. זה משהו שלא מכירים ממש. חופש זה קצת מפחיד. הוא פראי, יש לו צדדים מוזרים, לא ידועים, משהו שלא הורגלנו אליו. מה עושים עם זה? איך ממלאים בתוכן ובכל זאת לא נותנים לזה לחמוק?
זה יכול להיות טוב או רע, אין מוסכמות.... הכל תלוי בך ולאן אתה לוקח את זה.
המונח המופשט חופש, עבור ישראלית כמוני, עם ההיסטוריה של העם שלנו, עם הקשיים במדינה שלנו, הוא לחלוטין אחר משל אדם שחי כל חייו בקליפורניה.
כשאני אומרת לאמריקאי שאני אוהבת את תחושת החופש כאן הוא מרים גבה ושואל על מה בדיוק אני מדברת....
פרספקטיבה.
אותי זה מרגש יותר ממסעדת בוטיק. בעיני חופש זה הצלחה יותר גדולה מבית קפה מקסים ככל שיהיה.
אני עושה בעיקר מה שאני אוהבת לעשות, ולא משעמם לי כמעט אף פעם. טוב לי איתי.
בכל רגע נתון אני יכולה לקחת תיק קטן ולצאת מהחופש לחופשה.🧳
אני מאוד אוהבת לחצות גבולות בין מדינות וגם גבולות ביני לבין עצמי.
אז אני נושמת, מחייכת, טובלת בטבע, מתרחקת מהמירוץ ומרוצה.
זה לא מתאים לכל אחד ואין לי מתכון קסמים לחיי חופש.
במקרה שלי כל הכוכבים נפלו לדלי אחד.✨
יש לי מזל ואומץ.
Why not open a small café?
Just 4–5 tables…
Or maybe a bakery? There’s nothing like that around here. No competition.
How about a boutique restaurant?
You could even have it in your beautiful backyard, on the deck among the trees. Only 12 diners. Easy...
From the garden to the table: eggs from the coop, vegetables from the garden, fruits from the orchard, honey from the hive. Fresh bread and all kinds of Mediterranean delicacies, and of course, desserts…
It’s always tempting.
Yes, it would definitely work. We’re really good in the kitchen, and we work wonderfully together as a team. For those who don’t know, for five years now, every Friday we’ve had a stall at the local farmers’ market with pastries and cakes, sandwiches, and hummus…
Maybe…? A thought crosses my mind: maybe we should open a small place of our own…
But then, as soon as we start doing the math, we realize: no, no, no.
Anyone who imagines our charming café with just five tables, fresh and colorful food, small musical performances here and there, flowers and candles, a pastoral atmosphere…
No one imagines all the things it takes to make that happen: rent, insurance, cleaning, staff, waking up early, inventory, wear and tear, shopping, suppliers, commitment, persistence, burnout, taxes…
No, no, no.
We’ve been there.
We Israelis, entrepreneurs at heart, used to conquering the world, seizing opportunities, tackling every difficulty, thinking outside the box, bold, risk-takers, competitive—we have it in our DNA. How can you see a golden opportunity and not take it?
Clear-headed, we don’t take it. Wholeheartedly, we don’t take it.
After all, in our past lives, that’s what we longed for. That’s what we dreamed of.
And, miraculously, we got there.
It took us a long time to get used to it. To understand that it’s really okay not to want a small café, even if it’s “small for us.”
To be able to say no.
To smile.
To breathe.
To feel good about it.
No.
It’s really a lovely idea, but, no thanks.
Some want and cannot; we can, and we don’t want.
We’ve reached a place with a different pace, a different mindset, different codes. Can I learn from this and not act the way I’m used to? Am I missing something if I keep rushing forward as always? Maybe I’m not naive if I choose differently. Maybe I’m gaining something I’ve never allowed myself before, or perhaps something I haven’t even imagined exists…?
Here we encountered a new idea—freedom.
Freedom is not a vacation. It’s something you don’t really know. Freedom is a little scary. It’s wild, it has strange sides, unknown sides, something we’re not used to. What do you do with it? How do you fill it with meaning while still keeping it from slipping away?
It can be good or bad. It all depends on you and where you take it. Unconventional.
The abstract concept of freedom, for an Israeli like me, with the history of our people, with the struggles of our country, is completely different from someone who has lived all their life in California.
When I tell an American that I love the feeling of freedom here, they raise an eyebrow and ask exactly what I mean…
Perspective.
For me, that excites me more than a boutique restaurant. In my eyes, freedom is a greater success than any charming café could ever be.
I mainly do what I love doing, and I’m hardly ever bored. I feel good with myself.
At any given moment, I can grab a small bag and turn my freedom into a getaway. 🧳
I really love crossing borders—between countries and also the borders within myself.
So I breathe, smile, I immerse myself in nature, step away from the race, and I am content.
It’s not for everyone, and I don’t have a magic recipe for a life of freedom.
In my case, all the stars fell into one bucket. ✨
I am lucky and brave.
טור מעולה!!