ההורים הגלמודים או, איך הכל התחיל

***The Hebrew version followed

by an English one.

מה גורם לזוג בשנות ה-50, שבסך הכל די מסודר, בסך הכל די שבע רצון, לקום יום אחד למכור הכל, לסגור את העסק, להתפטר מהעבודה, להוציא דרכון לכלבה, להיפרד מכולם ולטוס לסוף העולם???

הכל התחיל כשהבן הבכור שלנו נסע לסן פרנסיסקו לגלות עולם, לתפוס אמריקה. הכיר בחורה שגרה במקום שאף אחד לא שמע עליו (3.5 שעות צפונית מסן פרנסיסקו) התאהב ועבר לגור איתה.💞

אח שלו (שהוא הבן השני והאחרון בסיפור הזה) סיים את השירות הצבאי ונסע אליו. ראה כי טוב והחליט להישאר.

כל יום שישי היינו עושים שיחת וידאו כאילו שאנחנו אוכלים יחד....זה היה קצת מוזר כי אצלנו היה שישי בערב ואצלם שישי בבוקר.

כשהיינו מסיימים את השיחה היינו מסתכלים אחד על השניה ואומרים "ההורים הגלמודים". 😪

נסעתי לבקר. השתגעתי, לא האמנתי שיכול להיות מקום כזה. רציתי גם. הרגשתי שזה תפור עלי בול.

בנתיים נולד נכד קטן. זה הרס אותי, לא יכולתי לסבול את רעיון שאני לא אכיר אותו. זה היה רחוק מידי.

נסענו שוב. השתגעתי, התאהבתי, התרגשתי, רציתי גם.

לקח לנו 9 חודשים, כמו תשעה ירחי לידה, לקפל, לסגור, להכין תכנית, לוודא שהבנים באמת רוצים שנבוא לשם.....

שאלנו שאלות, למדנו את החומר, חשבנו שאנחנו יודעים הכל. לא ידענו כלום. לא היה לנו למה להשוות, שום דבר לא היה יכול להכין אותנו למקום כזה, לאורח חיים כזה. רק המציאות מפגישה אותך עם עצמה.

שכרנו בית עם שטח אדמה של 60 דונם. זה הקנה מידה של שטחים פה. זה די רגיל. (במחיר כמו של דירת חדר וחצי בכפר סבא).

הכל היה גדול. עשרות עצי פרי, גן ירק עצום, צמחי תבלין, פרחיםפרחיםפרחים, ציפורים, פטריות, ינשופים, שועלים, איילות ונחל.

כן, נחל!

היו לנו פתאום שוב שני בנים וכלה ונכד. וכל החברים שלהם. כל יום שישי פתחנו שולחן ל 20 איש.

היינו מאושרים ומבולבלים. היה לנו המון זמן פנוי, חשבנו שאנחנו עצלנים, לא ידענו אז שזה בסידר להוריד את הרגל מהגז, שמותר להרגע.....היינו רגילים למירוץ מטורף, עבודה עבודה עבודה, לחץ, פקקי תנועה, אין חניה, אין זמן, אין כח , מצב בטחוני מעורער תמיד, יוקר מחיה.

הכל היה זר, פראי, אפשרי, בלתי נתפס ומסחרר. הרגשנו שאנחנו חיים בסרט. שזה לא אמיתי ואנחנו ממציאים את זה.

היה קיץ והיום נמשך והתמתח עד 9:30 בערב. עבדתי בגינות, קטפתי פרחים וירקות, אספתי אגוזי מלך בדליים, בישלתי, רקחתי ריבות והחמצתי כל מה שאפשר. למדתי צמחי מרפא, תפסתי נחילי דבורים, התחזקתי ורזיתי.

כולם, אבל כולם, גידלו קאנביס.

רוני התחיל להופיע ביקבים. היו מסיבות והופעות, שמתי את הנכד במריצה ולקחתי אותו להתרחץ בנחל. הלכנו גם לנהר.

היו שריפות ענק וגם זה נכנס לתוך הלופ של לא מתקבל על הדעת. קיבלנו גרין קארד 🇺🇲

ואז הגיע קוביד( קורונה) והפך את כל העולם💉

בהתחלה היה נראה שזה לא נוגע בנו. היינו כל כך מרוחקים והכל המשיך כרגיל. אף אחד לא אמר לנו מה לעשות, לא כפו עלינו שום דבר. כמעט אף אחד לא התחסן, כל עוד נשארנו בעיירה לא ביקשו מאיתנו לא תעודות, לא מסכות, לא חיטוי לידיים. אז לא יצאנו. נשארנו בעמק הקטן, מחוץ למשחק של העולם שם בחוץ. חיינו בקפסולה, בבועה והרגשנו שדפקנו את הסיסטם.

אחר כך זה התחיל לחלחל, פחות בקטע של הבריאות, יותר בגלל הפרנסה. כל ההופעות בוטלו והתחלנו לאפות עוגות לשוק האיכרים.

זה בעצם היה המהפך החברתי שלי. שגרם לי להכיר את כולם ושכולם בעיירה יכירו אותי.

ועל שוק האיכרים אני אכתוב בפוסט הבא.

The lonely parents

OR

How it all started

What drives a couple in their 50s, who are generally quite settled and somewhat satisfied, to wake up one day and sell everything, close their business, quit their jobs, get a passport for their dog, say goodbye to everyone, and fly to the end of the world???

It all started when our eldest son went to San Francisco to explore the world and experience America. He met a girl who lived in a place that nobody had ever heard of (3.5 hours north of San Francisco), fell in love, and moved in with her.💞

His brother (the second and last son in this story) finished his military service and went to visit him. He saw opportunity and decided to stay.

Every Friday, we would have a video call as if we were eating together... it was a bit strange because it was Friday evening for us and Friday morning for them. When we finished the call, we would look at each other and say, "the lonely parents." 😪 I went to visit. I went crazy; I couldn’t believe a place like that existed. I wanted it too. It felt like it was made just for me.

In the meantime, a little grandson was born. It devastated me; I couldn’t bear the thought of not knowing him. It was just too far away.

We went visit again. I went crazy, fell in love, got excited, and wanted it too...

It took us nine months, like nine months of pregnancy, to pack up, close everything down, prepare a plan, and ensure that the boys really wanted us to come there...

We asked questions, learned the material, thought we knew everything. We didn’t know anything. We had nothing to compare it to; nothing could prepare us for a place like that, for such a lifestyle. Only reality confronts you with itself.

We rented a house with 15 acres of land. That’s the scale of properties here. It’s quite normal (for the price of a one-and-a-half room apartment in Israel). Everything was vast. Dozens of fruit trees, a huge vegetable garden, herbs, flowersflowersflowers, birds, mushrooms, owls, foxes, deer, and a creek. Yes, a creek!

Suddenly we had two sons again, a daughter-in-law, a grandson And all their friends. Every Friday, we set the table for 20 people.

We were happy and confused. We had so much free time; we thought we were being lazy, not realizing then that it was okay to take our foot off the gas, that it was allowed to relax... We were used to a crazy race—work, work, work, pressure, traffic jams, no parking, no time, no energy, always an unstable security situation, and high living costs. Everything was foreign, wild, possible, unbelievable, and dizzying. We felt like we are living in a movie. That it wasn’t real and we were making it up.

It was summer, and the day stretched on until 9:30 PM. I worked in the gardens, picked flowers and vegetables, gathered walnuts in buckets, cooked, made jams, and fermented everything possible. I learned about medicinal plants, caught swarms of bees, grew stronger, and lost weight. Everyone, but everyone, grew cannabis.

Roni started performing at wineries. There were parties and shows; I put the grandson in a wheelbarrow and took him to bathe in the creek. We went to the river too. There were huge fires, and that too became part of the unbelievable loop.

We got a green card. 🇺🇲 Then COVID arrived and turned the whole world upside down. 💉

At first, it seemed like it wouldn’t affect us. We were so remote, and everything continued as usual. Nobody told us what to do, nothing was imposed on us. Almost nobody got vaccinated; as long as we stayed in town, they didn’t ask us for certificates, masks, or hand sanitizing. So we didn’t go out. We stayed in the little valley, outside the game of the world out there. We lived in a capsule, in a bubble, and felt like we had beaten the system. Then it started to seep in, not so much in terms of health, but more due to the livelihood. All the performances were canceled, and we began baking cakes for the farmer's market.

This was essentially my social revolution. It made me get to know everyone, and for everyone in town to get to know me.

And I will write about the farmer's market in the next post.

#YOLO #covidtime #immigrants #parents #eelriver #differentlife

---