Blackberry Festival

** English version right after the Hebrew one. Scroll down 👇

לפני 42 שנים התאגדה קבוצה קטנה של תושבים ויחד הקימו את פסטיבל בלאקברי הראשון.

פסטיבל של חובבי מוסיקה מקומיים.

למה דוקא בלאקברי?

בעונה הזאת של השנה מבשילים כל שיחי הפטל שגדלים בר ובכמויות אדירות. פטל בכל מקום.

פאי בלאקברי, מיץ בלאקברי, גלידת בלאקברי, יין בלאקברי....לכל אחד יש את המקום הסודי שלו לקטוף את הפרי הכי גדול והכי מתוק.

גם לי יש כבר כמה מקומות אליהם אני חוזרת כל שנה. אני קוטפת ונשרטת ומוכתמת כדי שיהיה לי מספיק פרי לפאי בלאקברי שאני מוכרת בשוק האיכרים.

Blackberry pie

יומיים של פסטיבל בעיירה, איזה חגיגה!

כולם מגיעים. המבוגרים עם הנוסטלגיה, המשפחות עם הילדים , בני הנוער עם אנרגיית נעורים. אנשים שפעם גרו פה חוזרים לחגוג יומיים ולהזכר כמה טוב היה אז...

זאת אולי הפעם היחידה בשנה שכל קבוצות האוכלוסייה מתערבבות: הקאובואים עם ההיפים, המקסיקנים עם האינדיאנים לצד הקהילה הבינלאומית.

מתחם הפסטיבל הוא חצר יפיפיה הצמודה לתחנת הקמח ההיסטורית. את החצר מטפחים כל השנה כדי שביומיים האלה היא תהייה ירוקה ומזמינה.

The festival grounds

the historic flour mill

דוכנים מוקמים במעגל עם אוכל, יין, גלידה, תכשיטים, קרמיקה, סבונים, תיקים צעצועים ועוד ועוד. הבמה נמצאת במרכז המעגל והלהקות מתחלפות כל שעה לאורך כל היום.

את האירוע פותח ראש שבט האינדיאנים בברכה לאנשים, לאדמה, לטבע. מיד אחר כך מופע של רקדני הנוצות .

נשים, גברים וילדים במופע מסורתי של ריקוד תיפוף ותלבושות מרהיבות.

אני תמיד מוקסמת מריקוד הנוצות. שימור מסורת השבטים בתיפוף, ריקוד, תלבושות, תכשיטים, הסיפורים ששוזרים את הטבע בחיים. ריקוד האיילה, ריקוד יונק הדבש, לכל אחד יש סיפור מיתולוגי, קצב משלו, אנרגיה מיוחדת.

בתום הריקוד המסורתי מזמינים את הקהילה לריקוד משותף. כולם קמים לרקוד. כולם יודעים להגיד "הוווו" במקום הנכון כמו שאצלנו יודעים מתי להגיד "אמן" סביב שולחן שישי.

יש משהו שעצר את הזמן, משהו תמים ונוסטלגי בפסטיבל הזה. הלהקות שנגנו פה לפני 40 שנה ועכשיו הם בני 80. הם עדיין עולים לבמה בכובעים וג'ינס, עם שיער ארוך ושפמים ושרים ומנגנים ומרגישים כמו פעם .

42 שנים שוב ושוב מקבל הפסטיבל תרומות ותמיכה מהקהילה עצמה וקבוצת מתנדבים מפעילה אותו. אין גוף עירוני שגורם לו לקרות זה רק התושבים. אף אחד לא מקבל כסף, לא הנגנים ולא המארגנים והכניסה היא חינם ופתוחה לקהל הרחב.

יש סיבה למסיבה וכולם חוגגים על זה. הסופש מלא פעילות: רודיאו רכיבה על שוורים, מסיבת ריקודים בספרייה, ארוחת פנקייקים במועדון הגימלאים,

כל פינות החמד בנהר מתמלאות בנופשים.

לרגע אנחנו נראים כמו עיירה נורמטיבית עם נוכחות משטרה, רישיון למכירת אלכוהול ,רחובות חסומים ובעיות חניה.....

איך שהוא זה גם מסמל את סוף הקיץ. ימים אחרונים של שמש יוקדת, הימים מתקצרים, מפלס הנהר יורד, הפירות מבשילים על העצים, שנת הלימודים מתחילה, עוד מעט יגיע הסתיו כי כאן הוא מגיע כמו שעון בתחילת ספטמבר. הטמפרטורות ירדו, חגיגות הקציר יחלו , שוב נזמין עצי הסקה ובקצב הנכון של הדברים נקבל את העונה הבאה כמו שהטבע יכתיב....

Blackberry Festival

42 years ago, a small group of residents came together and founded the very first Blackberry Festival.

A festival of local music lovers.

Why blackberry, of all things?

Because this time of year, all the wild blackberry bushes ripen in massive quantities. Blackberries everywhere.

Blackberry pie, blackberry juice, blackberry ice cream, blackberry wine.

Everyone has their secret spot to pick the biggest, sweetest fruit.

I too have a few places I return to every year. I pick, get scratched and stained, just to have enough fruit for the blackberry pies I sell at the farmers market.

Two days of festival in town — what a celebration!

Everyone shows up: the elders with nostalgia, families with children, teenagers with youthful energy. People who once lived here return for two days of joy and memories of how good it used to be.

It may be the only time of year when all groups of the population mingle: cowboys with hippies, Mexicans with Native Americans, side by side with the international community.

The festival grounds are a beautiful yard next to the historic flour mill. The yard is cared for all year long so that during these two days it will be green and welcoming.

Stalls are set up in a circle with food, wine, ice cream, jewelry, ceramics, soaps, bags, toys, and much more. The stage stands in the center of the circle, and bands change every hour throughout the day.

The event opens with a blessing from the Native American tribal chief — to the people, the land, and nature. Immediately after comes the feather dancers performance:

men, women, and children in a traditional show of drumming, dancing, and magnificent costumes.

I am always enchanted by the feather dance. The preservation of tribal tradition through drumming, dance, singing, costumes, jewelry, and the stories that weave nature into life. The Deer Dance, the Hummingbird Dance — each with its mythological story, its rhythm, its special energy.

At the end of the traditional performance, the community is invited to join a shared dance. Everyone rises to dance. Everyone knows when to say “Hoooo” at just the right moment, the same way we know to say “amen” at the Friday night dinner table.

There is something timeless, something innocent and nostalgic about this festival. The bands that played here 40 years ago — now in their 80s — still take the stage in hats and jeans, with long hair and mustaches, singing and playing like in the old days.

For 42 years, the festival has been supported solely by donations and volunteers from the community itself. No municipal body makes it happen — only the residents. No one gets paid, not the musicians nor the organizers, and admission is always free and open to the public.

There’s a reason to celebrate, and everyone does.

The weekend is full of activities: rodeo bull riding, a dance party at the library, a pancake breakfast at the legion Hall.

All the hidden corners of the river are filled with vacationers.

For a moment, we look like a proper town — with police presence, liquor licenses, blocked streets, and parking problems.

Somehow it also marks the end of summer. The last days of blazing sun, days getting shorter, river levels dropping, fruits ripening on the trees, school starting. Autumn will soon arrive, right on time as always in early September. The temperatures will drop, harvest celebrations will begin, firewood will be ordered, and in the natural rhythm of things we’ll welcome the next season — just as nature is.